הלכות שכנים. דייר בבניין מגורים שמתגורר בדירתו בקומה האחרונה בבניין ובקומת הגג יש בבעלותו מחסן, ויחד אתו בקומת הגג ישנם שני גגות צמודים, נתבע בבית המשפט ע"י וועד הבית ושלושה דיירים נוספים, לאחר שהוציא אישורים מהעירייה לצורך בניית יחידת דיור על הגג שברשותו.

הדייר קנה את הדירה לאחר שזכה בהליך מכרזי, שערכו רשות הפיתוח, רמ"י ועמידר. עוד בשנת 2008 הגיש הדייר לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב בקשה לבניית יחידת דיור על הגג שצמוד ליחידתו וכן על הגג שצמוד ליחידתו של אחד התובעים, זאת בתנאי להסכמתו של השכן. לאחר שהנתבע לא עמד בתנאים של הוועדה, פקעה ההחלטה.

בשנת 2016 הגיש הנתבע בקשה חדשה לוועדה והפעם ביקש לבנות רק על הגג הצמוד ליחידתו. הבקשה אושרה בכפוף לכך שהנתבע יתחייב לשפץ את הבית והתובעים ערערו לוועדה על החלטתה, אך הוועדה לא קיבלה התנגדותם.

בסופו של דבר, הוועדה לתכנון ובנייה קבעה בהחלטתה כי הנתבע יוכל להוסיף קומה חלקית על הגג עבור יחידת דיור אחת בעלת שלושה חדרים, חדרי שירות, מרפסת גג ופרגולה. כמו כן, הונחה הנתבע לבנות מדרגות חדשות לגישה לגג המשותף, לשפץ חזיתות הבניין ועוד. ההיתר הותנה בתצהיר כי הבניין מסוגל לשאת בעומסים ותואם את דרישת התקן הישראלי, ללא צורך בחיזוק נוסף.

בעקבות החלטת הוועדה לאשר את הבנייה, בעלי הדירות הביעו את התנגדותם והחליטו לתבוע את הדייר.

התביעה התנהלה אצל כבוד המפקחת על רישום מקרקעין בנתניה, אסתי שחל. טענתם הייתה כי מדובר בבניין לשימור בסטנדרט מחמיר ועל פי הוראות תכנית השימור אסור להוסיף או להרוס אותו וכי החלקה שרשומה על שם הנתבע היא מחסן והינה פקטיבית והנתבע אינו מחזיק בה, מתגורר בה או התגורר בה בעבר.

בנוסף, טענו כי חלקה זו הינה חלק מהבית ומהרכוש המשותף ולכן לא ניתן להצמיד לה חלק מקומת הגג, מאחר ולא ניתן להצמיד רכוש משותף לרכוש משותף. ובסופו של דבר, בניית יחידה על הגג הבית טעונה בהסכמתם המפורשת של כלל הדיירים בבניין, כפי שכתוב בתקנון המוסכם ולפי חוות דעת של מומחה ייתכנו נזקים לבניין ולדירות אם הנתבע יבנה על הגג.

בתגובה לטענות התובעים, ציין התובע כי ביוני 2006 חתם על עסקת מכר לרכישת היחידה וב- 2007 נרשמו זכויותיו. באותה העת רשות הפיתוח היתה בעלת הקרקע והבעלים של היחידות. לאחר רכישת החלקה פנה הנתבע לעמידר, שהיתה נציגת בעלת הקרקע (רשות הפיתוח) לחתימתם על תכניות הבקשה לבניית יחידה ועמידר חתמה ובכך נתנה הסכמתה המפורשת לבנייה.

בנוסף, כעולה מנסח רישום המקרקעין, מהתקנון המוסכם ומצו רישום הבית המשותף, יחידתו מהווה נכס ממשי בבעלותו וטענת התובעים כי מדובר ביחידה "פקטיבית" שגויה ומטעה. בנוסף, חולק הנתבע על פרשנותם של התובעים לתקנון המוסכם, מאחר שבמונח "בעלי קרקע" הכוונה הינה לרשות הפיתוח (עמידר). כמו כן, טענת התובעים כי אין ביכולת מבנה הבית לשאת יחידת דיור נוספת, וכי לא נערכה בדיקה הנדסית נדונו ונדחו על ידי הוועדה המקומית וועדת הערר.

בסופו של דבר, החליטה כבוד המפקחת על רישום מקרקעין נתניה, אסתי שחל, כי היא דוחה את התביעה וקבעה כי הזכות לבנות על הגג יחידת דיור נוספת ניתנה לנתבע בתקנון הבית המשותף, ללא צורך בהסכמת בעלי הדירות בבית, ולא הוכח, כי בנייה, כאמור, תסכן את הבית ודירותיו.